<h1>סמ"ק מצוריך סימן רל"ה</h1>
<h2>דף עב:</h2>
שלא להעיד רשע דכתיב (שמות כ"ג) אל תשת ידך עם רשעא). וגם אסור לעד כשר להצטרף עם עד רשע אפילו בעדות אמת כדאיתא בס"ג (לאוין סי' רי"ד), וקשה איך יכבוש עדותו ונראה שאין איסור אלא כשיאמר הכשר אני ופלוני ראינו כך אלא יש לו לומר כך ראיתי. וכל איש שעבר עבירה דאורייתא פסול לעדות דאורייתאב), עבר על עבירה דרבנן פסול לעדות דרבנןג), ולמפרע הוא נפסל כאביי, ופסול מדאורייתא אין צריך הכרזהד) ועדותו טוב הוא עד שיכריזו בו. ואילו הן הפסוליןה), מלוה ברבית [המלוה] והלוה אבל העדים שמא כשרים הן כי אינם סבורים לעשות עבירה וכל מי שאינו סבור לעשות עבירה כשר לעדות, ומפרחי יוניםו) ומשחקי בקוביא וסוחרי שביעית, ומשחקי בקוביאז) אם יש לו אומנות אחר כשר לעדות, הוסיפו עליהם חמסנים לוקחין שלא מדעת הבעליםח), והרועים אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה אבל מגדלי בהמה דקה כשרין בחוצה לארץט), ומוכסין וגבאין אבל מוכס סתם פסול וגבאי סתם כשר, וגנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב ובאריסין ובדבר מועטי), ואוכלי צדקות של גוים אם אפשר להיות ניזון בצנעהיא) ומבזה עצמו בפרהסיא פסול ואם לאו כשר, והאוכל בשוקיב) ועבדים וקטנים [ונשים]יג) וחרשין ושוטים, וסומים בשתי עיניו אבל באחת מעיניו כשר, ומשומד לדבר אחד לא הוי משומד לדבר אחר (חולין דף ד'), ואם היה יודע בעדות עד שלא נסתמא ונסתמא פסוליד). ואימתי [חזרת] משחק בקוביא משישברו פספסיהן ויחזרו מעצמן ויאמר[ו] שלא ישחקו עוד אף בחנם, מאימתי חזרת מפריחי יונים משישברו הכלים שהם צדין בהם ואפילו במדבר לא עבדיטו), וכן טבח שהיה בודק לעצמו ויצאתה טריפה מתחת ידו פסול עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויוציא טריפה מתחת ידו מדבר חשוב ומשלוטז). א) תניא (סנהדרין דף כ"ז) אל תשת ידך עם רשע כו' אילו הגזלנים ומועלי בשבועות אחד שבועת שוא ואחד שבועת ממון, עכ"ל פרק זה בורר (שם). ב) ומשומד אוכל נבילות לתאבון דברי הכל פסול להכעיס אביי אומר פסול והילכתא כוותיה. אמר רב נחמן חשוד על העריות כשר אמר ליה עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר — פ"ה חיב מלקות הוא אף על פי שאין התראה דאמר מר (קידושין דף פ"א) מלקין על לא טובה השמועה הלכך פסול, ור"י פי' דחשוד ר"ל בא דווקא דאם לא כן לא היה פסול, עכ"ל זה בורר (דף כ"ז ד"ה החשוד). ג) הגנבים והחמסנים אף על פי שהחזירו הרי זה פסול לעדות מעת שגנב או שגזל וכן עד זומם שהוזם בעדות ממון ושלם פסול, לשון ס"ג (לאוין סי' רי"ד). ד) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות להודיע שפסול, לשון ס"ג (שם). ה) פי' לדין ולהעיד, ופר"י דפסולי דרבנן קחשיב ומלוי ברביות פי' אבק ריבית דרבנן, לשון תו' (סנהדרין כ"ד ד"ה ואילו). ו) בישוב מפני שחזקתן שגוזלים של אחרים בחנם, לשון ס"ג (שם). מפריחי יונים פי' איכא דאמרי אי תקדמך יונך ליון ואיכא דאמ' (אדא) [ארא] — פ"ה אישטלו"ן מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעליו על כרחו, עכ"ל תו' פרק זה בורר (שם). ז) וכן בכל מיני בקוביא בקליפי אגוזים ובקליפי רימונים, לשון ס"ג (שם). אומר רבינו תם דהשתא קיימא לן דלא הוי משחק בקוביא פסול לעדות שהרי אין לו אדם בעולם שאינו יודע שום אומנות אלא הוא וקיימא לן דכל פסולי דמתניתין צריך הכרזה בבית דין קודם שיפסלו ואם כן הא משחק בקוביא שאין אנו מכריזין עליו בבית דין כלל לא מפסל, עכ"ל תו' בפרק זה בורר (שם ד"ה כל). ח) פי' בעל כרחם אף על גב דיהיב דמיה, עכ"ל תו' (שם דף כ"ה ד"ה מעיקרא). ט) מוכסין סתם פסולין מפני שחזקתן לוקחין יותר מדבר הקצוב להן בדין המלכות ולוקחין היותר לעצמן אבל גבאי מנת המלך סתם כשר עד שיודע שגבו יותר מן הראוי, לשון ס"ג (שם רי"ד). י) ודבר שנגמרה מלאכתו, לשון ס"ג (שם). יא)0בבית הגוי או בביתו, עכ"ל (שם). יב) דתנו רבנן (קידושין דף מ') האוכל בשוק דומה לכלב ויש אומרים פסול לעדות אמר רב אידי הלכה כיש אומרים, פר"ח אף בפירות בחוטף פירות פחות משוה פרוטה ואוכל אבל פירות משלו אין לחוש כל כך, לשון ס"ג (שם) (תוס' קידושין דף מ' ד"ה ויש אומר). הא דאוכל בשוק פסול פ"ה הואיל ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל וליפסל, ורבינו אליהו פי' אוכל בשוק ר"ל כגון שהולך אצל המוכרים וטועם מכלם בערמה מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם וניחה דקורהו כלב, ור"ת פי' דאוכל בשוק ר"ל שאוכל שם סעודות פת דגנאי הוא ביתר בפת כשאוכל ומברך בשוק, לשון תו' פ"ק דקידושין (שם). יג) ונשים. והרי הוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר י"ג שנים גמורים, ואם הגיע לכ' שנים ולא הביא ב' שערות ונולד בו סימני סריס הרי זה סריס ויעיד ואם לא נולדו בו סימנין לא יעיד עד רוב שנותיו, קטן שהגיע לחנוך לכלל שנותיו שנולד בו סימני גדלות מלמעלה אינו צריך בדיקה ואם לאו אין מקבלין עדותו עד שיבדק, ובפרק מי שמתו (ב"ב דף קנ"ה) אמר רב הונא בריה דרב יהושע בן י"ג שנים ויום אחד שהביא שתי שערות עדותו עדות אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן אמר מר זוטרא לא אמרן אלא למטלטלי אבל לא למקרקעי. אף על פי שסומא כשר לדין כאשר בארנו בסנהדרין (דף ל"ד) מכל מקום הוא פסול לעדות והא דתנן (נידה מ"ט) כל הכשר לדון כשר להעיד ההוא רבי מאיר היא דפסל סומא לדין, עכ"ל סמ"ג (שם). יד)0כדמשמע בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכ"ח) דסומא בשעת הגדה פסול לכל עדיות שבעולם אפילו בהודאות והלואות דבעינן ראוי לראיה בשעת הגדה דכת' או ראה אם לא יגיד, ולעינין בפני נכתב דאכשרינן כשהיה פקח בשעת חתימה אף על גב דעכשיו הוא סומא תרצו התו' (שם ד"ה פיתח) דשני התם דאותו עדות אינו אלא מדרבנן ואקילו ביה רבנן שהרי הכשירו ביה אשה וקרובים מה שאין כן בשאר עדייות, בהרי"ל. זה הכלל תחילתו וסופו בכשרות כשר כגון פקח ונסתמא וחזר ונתפתח אבל כל שתחילתו וסופו בפסלות פסול, עכ"ל תו' (שם). (סנהדרין כ"ה) בר בייתום אסהידו ביה תרי חד אמר קמי דידי אוזיף בריבית וחד אמר לדידי אוזיף בריבית פסליה רבא לבר בייתום רבא לטעמיה דאמר אדם קרוב לעצמו ואין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דיבוריה שהלוהו בריבית ולא שהלוהו לו. כל הנפסל בעבירה אם העידו עליו שנים עדים שעשה אף על פי שלא התרו בו הרי זה פסול לעדות אלא אם כן אותה עבירה אינה כל כך ידועה וקרוב העושה להיות שוגג שצריך ליזהר בו ואחר כך יפסל, לשון ס"ג (שם). איכיריה דרב זביד חד גנוב קבא דשערי ופסלה וחד גנוב קיבורא דאהיני פ"ה כמין אשכול תמרים הרבה בענף אחד — ופסלו הנהו קבוראי דקבור מיתא בי"ט ראשון של עצרת שמתינהו רב פפא (ופסלייהו) [ופסלינהו] לעדות — פ"ה דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס — ואכשרינהו רב הונא בר יהודה אמר ליה רב פפא והא רשעים נינהו סברי מצוה קעבדי והא קמשמתינן להו — פ"ה על הראשונות וחוזרים ושונים בעבירה — סברי כפרה קעבדי לן על שעברנו ולא משום דנהדר בו אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה ונשב בנידוי משום כפרה כאמ' גבי מתענה בשבת שמתירין לו לכתחילה בשביל החלום ואחר כך מצריכין לו להתענות באחד בשבת כדי לכפר העון, עכ"ל פרק זה בורר (שם דף כ"ו). טו) ולמאן דאמר ארא דאפילו בחנם נמי לא עביד, לשון התו' בפרק זה בורר (דף כ"ה). טז) וחזרת מלוי ריבית משיקרעו שטריהן (ויחזא) [ויחזרו] בהם חזרה גמורא דאפילו לגוי לא ולוה אפילו מגוי לא זייף ואפילו בכדי חייו, לשון זה בורר (דף כ"ה).
